המדריך למשקיעים בשוק ההון

הבורסה: נקודת המפגש בין חברות למשקיעים

בורסה היא למעשה זירת מסחר שמפגישה בין חברות שמחפשות לגייס כסף לבין משקיעים שמעוניינים להשיג תשואה על השקעותיהם. הבורסה בעצם משמשת לקניה ומכירה של נירות ערך שמנפיקות החברות: מניות, אגרות חוב, קרנות ותעודות סל ועוד. בישראל פעילה בורסה אחת הממוקמת בתל אביב ובה נסחרות כ-550 חברות. היא מפוקחת על ידי רשות נירות ערך ואמונה על ניהול תקין והוגן של המסחר בין המשקיעים.

המסחר בבורסה מתאפשר דרך כ-20 חברי בורסה (בנקים ובתי השקעות) והם אלו שמעבירים פקודות קניה ומכירה של נירות ערך עבור לקוחותיהם. חברי הבורסה נדרשים לעמוד בתנאים רגולטוריים שונים ופועלים בהם מנגנוני פיקוח ובקרה שוטפים. חברות מנפיקות מניות בבורסה על מנת לגייס הון מהציבור שיאפשר להן לממש יעדים עסקיים ולהרחיב את פעילותן. בעסקה כזו, הציבור רוכש מניות המקנות לו שותפות בחברה ובכך החברה מגייסת הון עבור פעילותה.

עבור המשקיעים, עליה במחיר המניה מייצרת הזדמנות לרווח לעומת המחיר המקורי שבו נרכשה. עם זאת, במקרה של ירידה, עשוי להיווצר הפסד ובכך, בדומה לכל השקעה אחרת, גלום גם סיכון מסוים. במבחן הזמן ובהסתכלות של עשרות שנים אחורה, הבורסה רשמה עליות שערים והניבה תשואות חיוביות (רווחים) עבור המשקיעים. זו הסיבה שקרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות ובכלל – רוב גופי ההשקעה השונים – נוטים להשקיע בשוקי ההון בארץ ובעולם.

מהם בעצם אפיקי ההשקעה?

מניות – מניה היא ניר ערך המקנה בעלות באחוז מסוים בחברה. מניה בחברה הופכת בעצם את המחזיק לשותף בה. לדוגמה, אם לחברה יש 1,000 מניות ומשקיע מחזיק ב-10 מניות, הרי שבבעלותו 1% מהחברה. כשותף בחברה, הוא זכאי ליהנות מדיבידנדים שהחברה עשויה לחלק במהלך חייה, להצביע באסיפת בעלי המניות של החברה וכמובן – למכור בבוא העת את האחזקה, בתקווה שזה יקרה במחיר גבוה יותר מאשר מחיר הקניה.

מחיר המניה נקבע על פי ביקוש והיצע מצד המשקיעים השונים שמושפעים בתורם מפעילות החברה, לדוגמה: עסקאות משמעותיות או דו"חות כספיים טובים במיוחד עשויים לתמוך בעליה של מחירי המניות ואילו דו"חות חלשים מהצפוי או אולי קשיים רגולטוריים המקשים על פעילות החברה עשויים לגרום דווקא לירידה.

אגרות חוב (אג"ח) – אגרות חוב הן ני"ע המהווה התחייבות לתשלום חוב מסוים, בהתאם לתנאים שהוגדרו בו. למעשה, מדובר בהלוואה אותה מעניקים המשקיעים לגוף המנפיק, והוא משיב אותה במועד שסוכם מראש בתוספת ריבית. מי שמחזיק באגרת חוב של חברת בזק, לדוגמה, בעצם מחזיק בהלוואה שניתנה לחברה וכמו בכל הלוואה – החברה משלמת עבור הלוואה זו ריבית מסוימת ממנה נהנה המלווה. בדומה למניות, הנפקת אג"ח מהווה אפיק לגיוס הון מהציבור, אולם בשונה מהן אג"ח אינה מקנה בעלות כלשהי על החברה. אגרות החוב נסחרות בבורסה וניתן לקנות או למכור אותן ללא קשר למועד פירעון ההלוואה המקורי שלהן. שני סוגי האג"ח הבסיסיים הם אג"ח קונצרניות (המונפקות על ידי חברות) ואג"ח ממשלתיות (המונפקות על ידי הממשלה). לצדם קיימים סוגים נוספים.

קרנות סל – קרן סל (ETF) היא ניר ערך העוקב ומחקה ביצועים של נכסים פיננסיים אחרים כמו מדדי מניות, מדדים סקטוריאליים (אנרגיה, בנקאות, נדל"ן וכד'), מחירי סחורות (נפט, זהב וכד') ועוד. הקרן למעשה "נצמדת" לנכס הרלוונטי במטרה להשיג ביצועים שיהיו קרובים ככל האפשר לביצועי הנכס עצמו.

מדדים – כמו ת"א 35 או S&P500 לדוגמה – אינם נכסים שנסחרים בפועל אלא רק מהווים מעין מוניטור או פרמטר חיצוניים. שימו לב שהם אינם נקובים במטבע כלשהו כמו שקל או דולר, אלא בנקודות. לכן, אין דרך ממשית לקנות ישירות את המדד עצמו. זו הסיבה שקרנות סל שעוקבות אחר המדדים האלה הן הדרך השכיחה והפופולרית "לקנות מדד". על מנת להשקיע במדד ת"א35, משקיעים בד"כ יבחרו לקנות קרן סל שעוקבת אחר מדד זה.

קרנות נאמנות – קרן נאמנות היא כלי נוסף, מפוקח מאוד, להשקעה בנכסים פיננסיים. ההשקעה בקרן מתבצעת דרך רכישת יחידות השתתפות המקנות את הזכות לחלוק ברווחי הקרן עם שאר המשקיעים בקרן. הקרן יכולה להשקיע בכל נכס פיננסי, כשלעיתים היא מתמקדת בסקטור מסוים (אנרגיה או טכנולוגיה לדוגמה) או תמהיל נכסים מגוון של אג"ח, מניות ועוד. הקרן מנוהלת על ידי מנהל שאמון על ההשקעה לפי תשקיף שמפרט את מדיניות ההשקעה שלה. עם זאת, למנהל עומדת הזכות, תוך יידוע של המשקיעים, לשנות מעת לעת את תמהיל ההשקעה.בניגוד לנירות הערך שהוזכרו עד כה, קרן נאמנות אינה נסחרת באופן רציף לאורך כל שעות המסחר אלא פעם אחת ביום בלבד, כשכל פקודות הקניה (הנקראות "יצירות") וכל פקודות המכירה (הנקראות "פדיונות") מבוצעות בשער אחד ספציפי.

אופציות – אופציה היא מעין חוזה בין רוכש האופציה למוכר האופציה. החוזה מעניק לרוכש אפשרות לקנות או למכור נכס פיננסי מסוים (מניה, מדד, סחורה, אג"ח וכו') במחיר שסוכם מראש ועד מועד שנקבע מראש. אופציה לקנות את הנכס נקראת אופציית CALL ואילו אופציה למכור את הכנס נקראת אופציית PUT. עולם האופציות נחשב מורכב, מתקדם ואף תנודתי יותר בהשוואה לשאר נירות הערך שהוזכרו עד כה והוא דורש ידע מוקדם ומיומנות מסוימת על מנת להשקיע בו.

ה-Benchmark של תיקי ההשקעות

מדדי הבורסה משמשים להערכת רמת המחירים הממוצעת של נירות ערך הנסחרים בה בקבוצה או סקטור מסוים. השינויים שחלו במדד (עליות או ירידות שערים) מספקים אינדיקציה לגבי המתרחש בבורסה, המגמה בני"ע הנסחרים ולעיתים אף עשויים לבטא סנטימנט ביחס לשינויים כלכליים רוחביים. ביצועי המדדים (תשואות חיוביות או שליליות) מהווים גם נקודת ייחוס (Benchmark) לביצועים של תיקי השקעות לאורך תקופות זמן שונות. לדוגמה – אם משקיע מסוים מחזיק תיק שמורכב כולו ממניות ישראליות שהתשואה שלו מתחילת השנה עומדת על 18% בעוד מדד הייחוס של תיק זה (במקרה כזה – מדד ת"א 125) עלה ב-14%, יכול לומר שהוא "הכה" את המדד והניב תשואה גבוהה ממדד הייחוס.

בבורסה בתל אביב ישנם מדדי מניות מובילים המספקים תמונת מצב ביחס לפעילות הבורסה. מדד ת"א 35 הוא "מדד הדגל" של הבורסה והוא משקלל את השינוי המצרפי במחיר המניות של 35 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר. המדד מתעדכן פעמיים בשנה – בפברואר ובאוגוסט. מדד ת"א 90 משקלל את ביצועי המניות של 90 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר, לאחר אלו הנכללות במדד ת"א 35 (כלומר מקומות 36-125 מבחינת שווי השוק). יחד עם מדד ת"א 35, הם מהווים את מדד ת"א 125, שעוקב אחר 125 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה בתל אביב.

בשורה התחתונה, הבורסה היא זירת המפגש בין המשקיעים והחברות, פלטפורמה שבה נסחרים נירות ערך – מניות, אג"ח ונכסים פיננסיים אחרים. בבורסה הנירות "מחליפים ידיים" בין קונים מרצון ומוכרים מרצון. השחקנים בשוק יכולים להיות זרים, מוסדיים, חברות או פרטיים. המדדים מספקים למעשה תמונת צד בורסאית, חישוב משוקלל של קבוצות ניירות הערך הנסחרים. הם למעשה עוזרים לנו להבין בממוצע לאן "הולכת" הבורסה. אמנם לא ניתן לקנות מדדים – אך כן ניתן לקנות קרנות העוקבות אחרי מדד מסוים.

רוצים לקבל הצעה אטקרטיבית לפתיחת חשבון מסחר? לחצו כאן