חרבות ברזל: מה יקרה לכסף שלנו?

כולנו יודעים ויודעות את התשובה לשאלה מה קורה להשקעות שלנו במלחמה – השווקים יורדים כשהתותחים רועמים. לפעמים הם יורדים מעט מאוד ומתאוששים מהר, כי ברור לכולנו שההשפעה על המשק, תהיה שולית. לפעמים הם יורדים יותר ומתאוששים לאט, כי ברור שתהיה פגיעה כלכלית ממושכת.

האירוע הנוכחי הוא אסון שיש לו גם השלכות כלכליות הנגזרות ממצב הרוח הלאומי, ושהופך את ההשלכות הכלכליות של המלחמה הזו לשונות מאירועים קודמים. ייתכן שלחלקנו ייקח זמן עד שהנכונות שלנו לרכוש, לבלות ולצרוך תחזור לרמות של טרום המשבר.

בצד החיובי, חשוב לציין שבניגוד למצבה הפוליטי, מצבה הכלכלי של מדינת ישראל ערב האסון היה עדיין מעולה. כך שאנחנו מתחילים את תהליך השיקום ממקום כלכלי יציב, במיוחד אם תתקבל תמיכה נוספת מארה"ב. הפעילות העסקית שתיווצר בשיקום תועיל לפעילות החברות במשק ולתעסוקה. קרן אור נוספת היא שתעשיית ההיי-טק הגלובלית מתאוששת בהדרגה, ולכן יש מקום לחשוב, בהנחה של יציבות פוליטית, שגם בישראל תהיה התאוששות של התעשייה המקומית.

כמה זה עולה לנו?

בבואנו לבחון את ההשלכות הכלכליות, המספר הראשון שצריך לנתח הוא העלות הישירה והעקיפה של הלחימה. הסבב הארוך האחרון היה 'צוק איתן' ב-2014. הוא נמשך כ-50 ימי לחימה שעלותם הוערכה ב-8 מיליארד ש"ח. ההוצאות העקיפות ואובדן חצי אחוז בתמ"ג הוערכו ב-7 מיליארד ₪ נוספים. לדברי אל"מ דר' שאול אריאלי, סה"כ העלות למשק הוערכה ב-15 מיליארד ₪.

מקור: https://www.youtube.com/watch?v=TtK6KWlznNA שקף של אל"מ דר' שאול אריאלי

עוד לפני שנבחן את השפעת אורך הסבב ומידת האינטנסיביות שלו, כלומר עלות האמל"ח, יש צורך לקחת בחשבון את היקף הגיוס, מספר אנשי המילואים ואת הפגיעה המשמעותית בעורף (בדרום ובצפון), כולל הצורך בפינוי ודאגה למשפחות המפונים. בהערכה ראשונית של כלכלני IBI עד כה, עלות האסון בעשרת הימים שחלפו מתחילתו נאמדת בכ-25 מיליארד ₪. אנחנו לא מאוד נופתע אם בסופו של התהליך יתברר שהעלות הייתה כפולה, ויותר.

תקציבי התאוששות – מצרך חובה

המלחמה הגיעה על רקע משבר פוליטי עמוק. שיקום הכלכלה תלוי לא רק במהירות הסיום של הסבב הצבאי, אלא בסיום המשבר הפוליטי. הדיון באספקט הזה הוא כמובן נפיץ, מורכב ותלוי בתפיסת העולם של הכותבת והקוראים. אבל לכולנו ברור שבכדי שהכלכלה תתאושש – הממשלה תהיה חייבת להפנות תקציבים לשיקום הענפים המניבים במשק ולדאוג לשלב יותר אנשי מקצוע בתהליכי קבלת ההחלטות. התקציב שהועבר ערב המלחמה איננו רלוונטי לתהליך השיקום כיוון שהרבה דברים השתנו וישתנו, ולכן הממשלה תהיה חייבת לאשר תקציב חדש על מנת שהמשק יתאושש.

סדרי העדיפויות חייבים להשתנות – בדומה למשבר הקורונה, אם לא תהיה תמיכה בסיסית באנשים שנפגעו, בעסקים שלא יכולים לתפקד, בעסקי המפונים, בתעשיית התיירות, בקמעונאות זעירה, בתעשיית המסעדנות ועוד, ההתאוששות תהיה ארוכה יותר וכואבת יותר. בשלב הבא, יש לתת תקציבים לשיקום פיזי של הישובים והבתים שנפגעו, רצוי ברמה גבוהה ובטוחה יותר משהייתה. המשבר ייצר הזדמנות לתיקון שכמובן דורש תכנון מעמיק ויסודי.

תעלה או תרד – זו השאלה

סוגיה נוספת שנמצאת במוקד הדיון בעיתונות הכלכלית היא כמובן שער החליפין ורמת הריבית. שתי הסוגיות הללו קריטיות להתפתחות הכלכלית של המשק. שער החליפין מושפע בראש וראשונה מתפיסת הביטחון ומהביקוש למט"ח. ככל שהשקל נחלש, כך היבוא מתייקר ויוקר המחיה עולה. כל זה משפיע על שעור האינפלציה, עלויות הרכש של חברות והביקוש לעובדות ועובדים. שיעור הריבית כמובן נקבע משעור האינפלציה הצפויה, אבל מושפע גם מהדינמיקה של שערי החליפין, מרמת הביקושים החזויה ומשעור התעסוקה, כך שהתמסורת בין שער החליפין לבין הריבית איננה ישירה.

בנוסף לריבית בנק ישראל, רמת התשואה של אגרות החוב הממשלתיות והקונצרניות נקבעת בשוק על ידי תפיסת הסיכון של המשקיעים המוסדיים הישראלים והזרים, כמו גם החלטות סוכנויות הדרוג. סוכנויות הדרוג פיץ' ומודי'ס הציבו את דרוג האשראי של ישראל במעקב שלילי לאחרונה. תמונת הלחימה תקבע את המשך ההתדרדרות בשער המטבע ובתשואה הנדרשת על אג"ח ישראלי, וכנגזרת את שעור הריבית והקושי הנוסף של המשק לצמוח. בשורה התחתונה, היה ממש רצוי שהריבית תרד. יהיה מאוד קשה לבנק ישראל לעשות זאת כל עוד כלכלת ישראל נמצאת בסיכון גבוה.

לסיכום, החברה האזרחית יכולה לסייע בשיקום ואף עושה זאת. אבל אם המדינה לא תבנה את התשתיות ולא תקצה את המשאבים הנחוצים, ההסתברות ליציאה מהירה מהמשבר המורלי והכלכלי מאוד נמוכה. שוק ההון כהרגלו מגיב בהתאם לצפיות, ולכן ככל שתחושת הסיכון תפחת, ככל שהמדינה תחזור לנהל את המשק, ככל שנראה התפתחויות חיוביות בענפים בסיכון גבוה – כך הנזק ארוך הטווח יפחת ושוק ההון יחזור לעליות.