רשויות המס סוגרות את פרצת הגלובליזציה: איך מעריכים את שווי הטכנולוגיה ואיך תיקבע חבות המס לאחר ה-Exit?
מה זה נכס בלתי מוחשי? כיצד קובעים את שווי ה- IP של חברה? ומתי הבעלות הכלכלית על ה-IP תיוחס לישראל? שיקולי מס הם חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה של החברה הגלובלית והיא חייבת לתכנן את צעדיה מראש
שיקולי מס הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהאסטרטגיה של החברה הגלובלית והיא חייבת לתכנן את צעדיה מבחינת ההכרה במיקום הנכסים הבלתי מוחשיים. חשיבה אסטרטגית לגבי היכן החברה תמקם את עובדיה, מה השירותים שתספק החברה בישראל לחברה הגלובלית, לצד בחינה מתמדת של מדדים כגון היכן ימוקמו ההנהלה וצוות הפיתוח, באיזו מדינה תוכר הבעלות על הקניין הרוחני והיכן יושבים המשתמשים הסופיים של המוצר מבוסס הקניין הרוחני – כל אלו ישרתו את החברה בהמשך הדרך. מדדים אלה שזורים בקשר הדוק עם היבטי המס המשפיעים על עסקת השימוש בקניין הרוחני, והינם בעלי השפעה דרמטית על המס שיחול במועד מכירת הקניין הרוחני. אז לפני שאתם סוגרים את עסקת ה-Exit המיוחלת, הנה כמה נושאים שכדאי להכיר אודות אופן הערכת שווי הטכנולוגיה שפיתחתם ואיך תיקבע חבות המס לאחר העסקה.
מה זה קניין רוחני או נכס בלתי מוחשי?
קניין רוחני (IP-Intellectual Property) הוא נכס בלתי מוחשי אשר מאפייניו שונים מאלו של נכסים מוחשיים הקלים יותר לתפיסה והגדרה. קניין רוחני יכול להתייחס, בין היתר, לזכויות בנכסים מסוגים שונים הנוגעים למשל לטכנולוגיה, ידע, מותג, עיצוב, קשרי לקוחות, סודות מסחר, הסכם אי תחרות וצבר הזמנות. בעוד נכסים מוחשיים כגון מפעל, טרקטור ומחשב, נמצאים בשליטת בעליהם ומניבים תועלת או רווח שניתן "לזהות" את מקורו בקלות, הרי שהזכות הבלתי מוחשית קשה יותר לזיהוי. כאשר מדובר בנכס בלתי מוחשי לרוב יהיה קושי להפרידו מנכסים אחרים למרות שעל פניו הוא מייצג זכות חוזית או משפטית, גם אם הוא לא ניתן להפרדה מנכסים אחרים.
איך קובעים את שווי ה- IP של חברה?
קיימות שלוש שיטות עיקריות לביצוע הערכת שווי חברות – השיטה הנפוצה ביותר הינה שיטת היוון תזרים המזומנים (Discounted Cash Flow – DCF), זוהי השיטה המקובלת ביותר ובעצם נעשה בה שימוש כמעט בכל מצב בו ניתן לספק תחזית תזרימי מזומנים. השיטות הנוספות הינן שיטת המכפיל, שיטה מהירה וקלה יחסית לביצוע, המתבססת על שווי השוק של חברות דומות ולבסוף, שיטת השווי הנכסי הנקי (Net Asset Value – NAV), המתאימה לחברות אשר פעילותן העסקית איננה מחולל השווי המהותי ביותר שלהן, כגון חברות נדל"ן מניב או חברות הנמצאות בהליכי פירוק. הערכת שווי IP מבוצעת לרוב באמצעות שיטות המבוססות על היוון תזרימי המזומנים, כאשר האתגר המרכזי בשיטות אלה הינו זיהוי ובידוד התזרימים הרלוונטיים לשווי ה-IP.
השיטות השונות להערכת שווי IP וכיצד בוחרים את השיטה המתאימה?
השיטות המקובלות ביותר להערכת שווי IP הינן שיטות הפטור מתמלוגים, היוון הרווחים העודפים, השווי הנכסי הנקי ושיטת ה- With or Without אשר מתאימה רק בסיטואציות מאד ספציפיות.
- שיטת הפטור מתמלוגים (Relief From Royalty)
שיטת הפטור מתמלוגים הינה תת שיטה של DCF, אשר הרעיון העומד בבסיסה הינו שאם החברה הינה הבעלים של ה-IP המוערך אז היא לא צריכה לשלם תמלוגים עבור השימוש ב-IP. לפי שיטה זו, שווי ה-IP הינו שווי התמלוגים נטו מהוון למועד הערכת השווי.
- שיטת היוון הרווחים העודפים (MEEM) – Multi-Period Excess Earnings Method
הרעיון המרכזי העומד בבסיס שיטת ה-MEEM הינו ששווי ה-IP נגזר מבידוד והיוון הרווח אשר נובע לחברה משימוש ב-IP הקיים. למשל, כאשר נעריך את שווי קשרי הלקוחות של חברה מסוימת, נבודד תחילה את ההכנסות הנובעות מעצם קיומם של קשרי הלקוחות, מסכום זה נפחית את עלות המכר והוצאות התפעול ולבסוף נפחית את ה-CAC) ) – Customer Acquisition Cost – כלומר, כמה החברה צריכה להשקיע בכדי להשיג לקוח חדש.
- שיטת השווי הנכסי הנקי (Net Asset Value – (NAV
זוהי בעצם גישת העלות, בה נעשה שימוש רק אם אין יכולת לחזות תזרימים. שיטה זו נחשבת כפחות מייצגת את השווי ההוגן ביחס לשיטות האחרות, ולכן משתמשים בה רק אם אין ברירה. במקרה זה, הערכת השווי תהיה פשוטה יחסית, כאשר שווי ה-IP מוערך כסכום שהושקע בפיתוח ה-IP בנטרול התחייבויות רלוונטיות או לחילופין כסכום בו ניתן למכור את ה-IP.
- שיטת העם או בלי – With or Without
שיטה זו מהווה אף היא נגזרת של שיטת ה-DCF, במסגרתה בעצם מעריכים את שווי החברה פעמיים – בתרחיש הראשון על בסיס תזרימי המזומנים החזויים כולל שימוש ב-IP (DCF סטנדרטי לחלוטין). בתרחיש השני שווי החברה מוערך על בסיס תזרימי המזומנים החזויים אילו לא היה לחברה ה-IP המוערך, כאשר שווי ה-IP נאמד כהפרש השווי בין התרחישים.
רשויות המס סוגרות את פרצת הגלובליזציה
חברות בינלאומיות רבות רוכשות חברה מקומית והופכות אותה למרכז מחקר ופיתוח (מו"פ), כאשר הייצור עצמו עובר אל מעבר לים. בעוד בעבר מרכזי המו”פ נתפסו כנותן שירותים, כאשר ההתחשבנות בין החברה הבינלאומית לחברה המקומית נעשתה על בסיס Cost+ (כלומר החברה האם הבינלאומית העבירה לחברה המקומית תגמול עבור שירותים שהיא רכשה ממנה ועל בסיס זה חושב המס החל על החברה המקומית); כיום, עמדתה של רשות המסים ביחס למיסוי מרכזי פיתוח היא ראייתם כמי שיש לו בעלות כלכלית על הנכס הבלתי מוחשי שפיתחו. עמדה זו מייחסת חלק מהרווח של החברה הגלובלית למרכז הפיתוח בישראל ומיסויו על פי שיטת ה-Profit split. בדרך זו, חלק מהרווח של החברה הגלובלית, אשר מיוחס לישראל, ימוסה כאן במס חברות. גישה זו של רשות המסים הינה חלק מהליך שינוי גלובלי בתחום המיסוי, במסגרתו חותרות המדינות לייחס לעצמן את החלק מהרווח "הנובע" משטחן.
מתי הבעלות הכלכלית על ה-IP תיוחס לישראל?
לפי ההנחיות החדשות של רשות המיסים, הבעלות הכלכלית על נכס בלתי מוחשי היא נגזרת של השיקולים הבאים: האם מקורו של הנכס הבלתי מוחשי בישראל? האם בישראל מתקיימות פעילויות נוספות מלבד פעילות המו"פ? האם מטה הקבוצה ממוקם בישראל? האם מרכז הפיתוח בישראל נוטל חלק מהסיכונים בפעילות המו"פ? האם למרכז המו"פ ישנה פעילות היוצרת תרומה ייחודית ובעלת ערך לקבוצה הרב לאומית? ככל שיותר מהקריטריונים הללו מתקיימים, כך יותר ברור שלמרכז המו"פ בישראל ישנה בעלות כלכלית על הנכס הבלתי מוחשי.
זאת בעוד שעל המקרים המובהקים שבהם ברור שאין בעלות כלכלית בישראל נמנים מקרים בהם מרכז המו"פ המקומי הוקם ביוזמת קבוצה רב לאומית זרה; כשקבלת החלטות מהותיות בנוגע לעצם פיתוח הנכסים הבלתי מוחשיים נעשות על ידי עובדי מטה מחוץ לישראל; כאשר מרכז המו"פ המקומי אינו נושא בסיכונים עסקיים; כאשר למרכז המו"פ המקומי אין את היכולת לממן את הפעילות המייחסת לו בעלות כלכלית על הנכסים הבלתי מוחשיים; כאשר למרכז המו"פ המקומי אין הפסדים צבורים לצורכי מס בגין מו”פ בנכסים בלתי מוחשיים; וכאשר למרכז המו"פ אין פעילות היוצרת תרומה ייחודית ובעלת ערך לקבוצה הרב לאומית.
שורה תחתונה
הפעלת הקריטריונים החדשים של רשות המסים מעוררת שאלות של זהות הטריטוריה וממציא/מפתח ה-IP. המענה לשאלות אלה מחייב חשיבה והפעלת כלים מדוקטרינות הקניין הרוחני היורדים לעצם תהליך היצירה וההמצאה, אשר התשובות להן יסייעו לקבוע היכן ממוקמת הבעלות על הקניין הרוחני. נראה כי הכללת מבחנים אלה מתחום הקניין הרוחני לשם זיהוי מיקום הפונקציות הרלוונטיות יאפשרו לבצע את ההתאמות המתבקשות בעידן הדיגיטלי וזאת בייחוד לאור הגמישות המתגבשת שבשינוי מקום מגורים, החלפת מדינה או מצבים בהם יש מקום מגורים אחד ומקום עבודה אחר.
בכתיבת המאמר השתתפו גידי שלום בנדור, מנכ"ל חברת S-Cube; אלונה מירון, ראש תחום המס בדלויט ישראל; מאיר הלברשטיין, סמנכ"ל הכספים של חברת STOREDOT; עו"ד ועו"פ אסא קלינג, ראש תחום הקניין הרוחני במשרד נשיץ ברנדס אמיר ושות'; קשת סירוטה לוינר, עו"ד, ראש תחום המס במשרד נשיץ ברנדס אמיר ושות'.
האמור בכתבה זו מובא למטרות אינפורמטיביות וכלליות בלבד ואין לראות בו מידע שלם ו/או ממצה של כל ההיבטים הכרוכים בהערכת שווי של IP. האמור בכתבה זו אינו מהווה ייעוץ משפטי, פיננסי, מיסויי, כלכלי או תחליף לייעוץ מקצועי ופרסונאלי כלשהו ועל כן אין להסתמך על המידע האמור לצורך קבלת החלטות כלשהן. קבוצת אי.בי.אי ו/או מי מחברות הקבוצה לא תהיה אחראית לכל אבדן או נזק אשר יגרמו לצד ג' כלשהו בשל הסתמכות על המידע הנ"ל.
