לפי שוקי המניות – העולם חוזר לשגרה בעוד שמונה חודשים לכול היותר. האומנם?

נכון. והיום אנחנו בתהליך של יציאה מהסגר ומשיתוק כלכלי חריף – גם בעולם וגם אצלנו. עכשיו כולם מסתכלים קדימה – האם תהיה שוב עלייה בקצה ההדבקה? אולי גל נוסף של התפרצות? וכמובן גם מסתכלים על התנהגות של צרכנים – באיזה קצב הם חוזרים לעבודה, לחנויות? האם הצרכנים – אנחנו – זהירים, אולי מקצצים ברכישות שלנו בגלל אי-ודאות ביחס למצב הפיננסי שמחכה לנו מאחורי הפינה? הכול מאוד רגיש ועם אי-ודאות גבוהה.

השווקים מתמחרים תרחיש אופטימי יחסית של התאוששות מהירה וחזרה לשיגרה ב-2021. הם אומרים, כאילו – אוקיי, 2020 גרועה אבל בוא נחליק אותה. חלק מהותי מההתנהגות הזו של השווקים נובע מהפעילות הנמרצת וחסרת התקדים של הבנקים המרכזיים בעולם בהובלת ה”פד” האמריקאי, וגם מתוך אופטימיות שימצאו תרופה וחיסון למחלה. אבל, השוק יהיה מאוד רגיש, קודם כל להתפתחויות בצד הבריאותי. למשל, למצב שחוזרים לפעילות ואז נאלצים לחזור לאחור – מסירים סגר ואז אולי סוגרים מחדש, או מתחילים לראות גל שני של הדבקה.

כדאי גם להיעזר בהתפתחויות במדינות באסיה שנמצאות בשלב מתקדם יותר בהתמודדות. אנחנו רואים את סין עם חזרה הדרגתית לפעילות, בעיקר לעבודה אך לא לצריכה, וסינגפור שפתחה, אבל סגרה מחדש. אז אני מעריך שכדאי להיות ריאליים לגבי הציפיות לחזרה לעסקים כרגיל.

אם מסתכלים על מה שקרה בשווקים במהלך אפריל, אז היה תיקון חזק למעלה, עם עלייה של כ-17% בבורסה בתל אביב (מדד ת”א 35) מאז השפל בסוף מרץ, וזינוק של כמעט 30% בבורסה האמריקאית (מדד S&P 500).

נראה לי שיש אופטימיות מוגזמת בשווקים. שוק המניות, כמו שוק המניות, מסתכל תמיד קדימה ומנסה לתמחר מה יהיה בעתיד. עכשיו הוא מסתכל קדימה ומצפה ב-2021 לסביבת רווחיות דומה ל-2019. זה יומרני לדעתי.

בואו נסתכל על מה שקורה בארה”ב: יש 22 מיליון דורשי עבודה בארה”ב בסוף אפריל. החולשה בצריכה הפרטית תימשך, גם בגלל פגיעה בתעסוקה ובשכר, וגם בגלל התנהגות שמרנית, שתרצה להתמקד בבניית כרית ביטחון מצד משקי הבית.

אז אנחנו רואים שיש זרימה של הון לענפים “חסיני משבר”. השניים הכי בולטים הם טכנולוגיה ובריאות. וגם ראינו כניסה של כסף לאנרגיה מתוך ניסיון לנצל את הרמות הנמוכות של הנפט, למרות שהוא המשיך לרדת וסיפק לא מעט דרמות בחודש שחלף.

מהצד השני, אנחנו רואים יציאה של כסף משווקים מתפתחים. מעבר להתפשטות המואצת של המחלה בחלק ממשקים אלה, לאחרונה הם גם סובלים מביקוש נמוך לסחורות. ברור לכולנו שבעתיד הנראה לעין יהיה הרבה פחות ביקוש לתיירות במדינות כאלה, והרבה מהן מסתמכות מאוד על הכנסות מתיירות, כך שהמצב מורכב.

שוק איגרות החוב הממשלתיות בארה”ב יציב פחות או יותר. אבל, אנחנו רואים תשואות נמוכות באיגרות החוב הארוכות, כך שהן, יחד עם הדולר החזק, מראים לנו שהסיפור עוד לא מאחורינו. איגרות החוב הארוכות והדולר משדרים יחד מסר יותר פסימי משוקי המניות.

כשנראה תשואות גבוהות יותר באיגרות החוב הארוכות, לצד דולר חלש יותר – זה יסמן תחושה טובה יותר לגבי העתיד.

בשוק איגרות החוב הקונצרניות, הציפיות להתערבות הפד עשו את שלהן, ויש ירידת מרווחים (כלומר התשואות שלהן ירדו). זה לא שזה ירד לרמה של לפני המשבר, אבל כן יש ירידה, כי הפד קונה.

אם נסתכל על איטליה, אז התשואות שם חזרו לעלות. זה אומר שהחשש, שהולך וחוזר, מאי-פירעון – הוא שוב איתנו. הפיתרון הוא שכנראה שהבנק המרכזי באירופה יגביר את עוצמת המעורבות.

בישראל, שוק איגרות החוב הממשלתיות סבל מתנודתיות גבוהה בתחילת המשבר, וגם מלחצי הנזילות גם בשוק המט”ח. המעורבות האגרסיבית של בנק ישראל שינתה את התמונה והא חזר לתפקד טוב, תוך ירידת תשואות חזקה.

מדד מרץ לא הושפע כמעט מהמשבר, וגם לא היו עדיין ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בעיות למדוד אותו.

באפריל זה כבר סיפור אחר. תהיה בו מדידה חסרה באופן משמעותי, ואז מה שעושים זה ש”מדביקים” לרכיבים שחסרים את שיעור העלייה במדד כולו. כלומר, לא קובעים אפס שינוי איפה שחסרה מדידה.

התחזית שלנו היא שבאפריל יהיה מדד שלילי בשיעור של 0.3% ובמאי – עלייה בשיעור דומה.

אם מסתכלים שנה קדימה, אז עדכנו למטה את תחזית האינפלציה לירידה של 0.3%, בגלל עלייה באבטלה, ירידה בשכר, וגם ירידה בשכר דירה, בגלל כול מה שקורה בשוק העבודה.

מודיס הורידה את תחזית הדירוג של ישראל מ”חיובי” ל”יציב”. זה בגלל הגירעון התקציבי שמתרחב, ונזכור שזה התחיל עוד לפני הקורונה. ההחלטה די הגיונית שכן תחזית הדירוג כיוונה להעלאת דירוג, שאינה מתיישבת עם ההתפתחויות האחרונות. אין להורדה הזו השפעה משמעותית לטווח הקרוב, ואנחנו רואים את זה בגיוסי החוב המשמעותיים בהיקף של כ-10 מיליארד דולר שמשרד האוצר ביצע בעולם במהלך החודש האחרון. עם זאת, כשתהיה רגיעה בעוצמת המשבר, הממשלה תיאלץ לבצע התאמות משמעותיות בתקציב, אחרת הסיכון לשינוי לרעה בדירוג יהפוך למוחשי.

אנחנו רואים את בנק ישראל שמחויב לפעול במשבר הזה, ואכן פועל – הוא הוריד את הריבית, נכנס לשוק איגרות החוב ועשה עוד דברים. בנק ישראל אמר וממשיך לומר שיפעל ככול שיידרש, בלי מגבלות, כך שבצד המוניטרי – אנחנו מכוסים היטב.

אבל, הצד הפיסקלי בישראל חלש, וכך גם ניהול המשבר באופן כללי, למעט ההחלטה על סגירה משמעותית של הכניסות לישראל בתחילת המשבר.

מצד אחד, כרגע ישראל במצב בריאותי טוב יחסית. מספר המתים נמוך באופן יחסי, יש ירידה גדולה בקצב ההדבקה וכבר לא מדברים ימים שלמים על מחסור במכונות הנשמה.

מנגד, נראה שהזמן ש”קנה” הסגר החריף לא נוצל לבניית תוכנית התמודדות להמשך. בנוסף, היקף התמיכה הממשלתית נמוך יחסית בהשוואה לעולם, וכך גם שיעור הערבות הממשלתית להלוואות לעסקים קטנים-בינוניים.

זה נראה שקבלת ההחלטות נובעת יותר מלחצים מאשר מתוכנית סדורה. כך, המגבלות לא תמיד ברורות ולא ממש מוסברות, התפקוד של מערכת החינוך מאוד בעייתי ובנוסף, זה לא נראה שיש תוכנית סדורה להתמודדות עם תרחישים של גלי הדבקה נוספים.

כשמסתכלים קדימה – אנחנו במצב פחות טוב מבחינת הדרך שבה המדינה מטפלת במצב הכלכלי. לזה יש השלכות על היציאה שלנו מהמשבר הכלכלי הזה, וחזרה של המשק בישראל אל המסילה שעליה הוא נסע לפני הקורונה.

*עדכון: ב-4.5.20 הודיעו ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה ומנהל רשות המיסים על תוכנית יציאה מהמשבר, עם אבני דרך בכפוף למספר נדבקים וחולים.